<h1>תוספות רבינו פרץ — נדרים</h1>
<h2>דף כ:</h2>
[נדרים נ"ד ע"ב] קרביים לאו בשר, מכאן דיקדק בשיט' מהר"ף (דבדם) [דכבד] לא הוי עשוי להתכבד ובטל חד בתרי. ומי' מצאתי בפרישה אחרת וז"ל. רשב"ג פליג עליה דר' עקיבא, דקאמ' רשב"ג כבד ובשר תרי מיני, והנודר מן הבשר מותר בכבד ואסור בכל מיני בשר בין בבהמה בין בחייה, ור' עקיבא אוסר בכבד כמו בבשר. וקריבים שלהן הוי מין בשר לדברי הכל דאית בהו שומן טפי מבראש ורגלים או כבד או לב, וכן היה רשב"ג אומ' בשמעת' אחריתי, קריבים לאו בשר ואוכלן לאו בר אנש, כלומ' מאן דשביק בשר וזבין קריבים, והיינו דקאמ' לאו בשר דאינן יפין לאכול כבשר. ומי' לעניין נדרים הוי כבשר לדברי הכל עכ"ל.
וכת' רב אלפס בריש כל הבשר וז"ל. ומדסתם לן תנא כר' עקיבא שמעינ' דהלכה כותיה, ואע"ג דבתרי מסכתיה אין סדר, ואיכ' למימר דילמא סתם ואחר כך מחלוקת, ואין הלכה כסתם, א"ה הוה ליה ספיקא דאורייתא ולחומרא, הילכך הנודר מן הבשר אסור בכל מיני בשר, ואינו מותר אלא בבשר חגבים בלבד, אבל בבשר (ו)[ד]גים אסור דמימליך עליה שליחא, והא קתני הכא ומותר בבשר דגים, אוקימנא בפ' הנודר מן הירק כשהקיז דם, וכייבין ליה עיניה בתחילת אוכלא, כלומר בתחילת החולי, דאז דגים קשים לו לאכול, הא לאו הכי אסור אפי' בבשר דגים, משום דמימליך עליה שליחא עכ"ל. והמיימוני כת' פ"ט דהילכו' נדרים [ה"ו] דמותר בבשר דגים אפי' במקום שהשליח נמלך עליהם.
